Back
BackToMain
PrevMode
Mode

אורט חוגגת 60 למדינת ישראל

חזרה
.
.
אביגדור קהלני- לוחם ומחנך

אביגדור קהלני- לוחם ומחנך

אביגדור קהלני, בעל "אות הגבורה" וי"ר האגודה למען החייל, סבור כי חינוך הוא המפתח.  בראיון שהעניק לשחר גוזלן הוא מסביר שהשקעה כספית אינה מבטיח חינוך טוב יותר. הוא מסביר את העימות בינו לרן ארז, י"ור ארגון המורים, שלא היה מוכן לאשר יציאת תלמידים לגולן במסגרת פרויקט "בעקבות לוחמים", הבייבי של קהלני. ויש לו גם מה להגיד על בעיות הביטחון היום

 

 

 

                                

" יש לנו נוער מצוין, אבל צריך להמשיך ולטפח אותו... ביום שהריק והנרפות יהיו נחלת הרחוב, זה יהיה סופה של המדינה, מזה אני הכי חושש ולא אתן לזה לקרות"

כך מגדיר קהלני את ה"אני מאמין" החינוכי שלו.

 

לאורך כל הקריירה שלו מצטייר אביגדור קהלני כמנהיג ,כמחנך וכמופת של דוגמא אישית. בצבא עשה זאת ללא דופי בכל הקרבות שניהל והשתתף בהם. תמיד יצא בראש ואף פעם לא נשבר ונסוג לאחור, הן מבחינה מנטלית והן מבחינה פיזית.

לאחר שחרורו מצה"ל החליט תא"ל (מיל') קהלני לממש את הזיקה המיוחדת שלו לחינוך והתמנה ליושב ראש רשת "עמל" ומכאן המשיך ופעל במשך השנים בחינוך. הוא אף מונה ליושב ראש מינהל החינוך בת"א-יפו .  ב2004 מונה קהלני לראש האגף הביטחוני-חברתי במשרד הביטחון כשהמטרה העיקרית שלו היא להחדיר לנוער מוטיבציה לשרת בצבא. קהלני נשמע שבע רצון וחדור מוטיבציה מתפקידו החדש. "חינוך הנוער היא המפתח לגיוס הצעירים לצה"ל ולהגברת המוטיבציה שלו לשרת. בלי מוטיבציה גם רמת הצבא יורדת. בהעלאת המוטיבציה אשקיע את מירב זמני - בהגברת המוטיבציה ובהכרת צה"ל".

 

בנובמבר 2000 הואשם על לא עוול בכפו בהעברת מידע לנמרודי על חקירת המשטרה בעניינו. בנוסף על כך הואשם קהלני במסירת מידע מתוך החקירה ותיאום גרסאות.

במשך שנתיים וחצי סבל אביגדור קהלני מזלזול בכבודו, מפלישה לחייו הפרטיים ומאצבע מאשימה שבסופו של דבר התברר כי היא הופנתה לאדם הלא נכון. ביולי 2002 זוכה קהלני על-ידי השופט דוד רוזן.

פה ההליך המשפטי הסתיים, אך לא העניין עצמו. תוך מספר שבועות מפרסם קהלני ספר אודות הפרשה. קהלני, תוך עמידה עיקשת על עקרונותיו, בנחישות ובאורך רוח לימד את כולנו את סוד כוחו: כוח האמת. כך נקרא הספר.

כך סיים קהלני מסע ארוך ומתיש, רווי תלאות ומכאובים. הוא שרד את הקשה בקרבות שניהל בחייו. הוא שב מהקרב על כבודו.

 

כ-30 שנה קודם לכן במלחמת ששת הימים פיקד סגן אביגדור קהלני על פלוגת טנקים. במהלך הלחימה לאורך ציר צפון סיני הסתער בראש פלוגתו. כאשר נפגע הטנק שלו פגיעה ישירה, החליף טנק והמשיך בלחימה. בהמשך הקרב אף נפגע ונפצע אנושות. על כך הוענק לו עיטור המופת.

כעבור מספר שנים, קהלני, משתתף במלחמת יום הכיפורים בקרב דמים קשה לבלימת הסורים ברמת הגולן. קרב שנמשך מספר יממות.

סא"ל קהלני, מפקד גדוד 77 של חטיבה 7, מנע מן הצבא הסורי להשתלט על רמת הגולן. הקרב זכה לכינוי "קרב עמק הבכא".

את הקרב הזה סיכם במילים קצרות, בפני אלו ששרדו את הקרב, מפקד אוגדה 36, רפאל איתן: "אתם הצלתם את עם ישראל".

על לחימתו בקרב זה קיבל, אביגדור קהלני, את עיטור הגבורה.

את החוויות שחווה במהלך מלחמת יום הכיפורים תיעד ותיאר קהלני בספרו הראשון "עוז 77" שיצא לאור בשנת 1975.

ביוני 1982 קהלני לקח חלק במלחמה נוספת, מלחמת לבנון, במהלכה לחם כמפקד אוגדה משוריינת ולאחריה התקדם לתפקיד מפקד המכללה לפיקוד ומטה של צה"ל. קהלני סיים את שירותו הצבאי בשנת 1988 בדרגת תת אלוף.

כשהשתחרר פנה לחינוך. הוא נכנס לתפקיד ראש האגף הביטחוני-חברתי במשרד הביטחון. אז יזם פרויקט שנקרא "בעקבות לוחמים". הפרויקט כולל  סיורים ברמת הגולן שהינם חלק מההכנה לצה"ל והרעיון המרכזי העומד מאחוריהם הוא שאיפה להעלאת המוטיבציה לשירות בצה"ל, ובין היתר תוך כדי טיולים בעקבות לוחמים. "אנחנו מבקרים במקומות שבהם אנחנו מזדהים עם הלוחמים, מחזקים את השורשים של הנוער ואת הזהות הציונית שלהם...אנחנו עושים עבודת קודש מול הנוער במדינה ומביאים תוצאה נפלאה בטיפול במועמדים לקראת גיוסם לצה"ל ", כך מסביר קהלני את חשיבותו והצלחתו של הפרויקט.

הפרויקט מתנהל כבר מספר שנים בהצלחה גדולה הן מבחינת קהלני והן מבחינת בני הנוער המפיקים מכך את המירב.

ב2007 התקיימה שביתת מורים ששיבשה את התנהלות הפרויקט. קהלני ניסה להיאבק על כך שהפרויקט יתקיים למרות השביתה ופרסם בעיתונים מודעה גדולה שכותרה " אל תאפשרו לשביתת המורים לפגוע בחיילי העתיד של מדינת ישראל ! ". בהמשך הוא הציע כי אוטובוסים ובהם קצינים במילואים וחיילים בסדיר ילוו את הפרויקט "במקום המורים השובתים". כל זאת לדבריו: "מתוך דאגה אמיתית כי ביטול הפרויקט יפגע במוטיבציה של אלפי חיילי העתיד לשירות משמעותי בצבא."

הלכתי לפגוש את קהלני וערכתי איתו ראיון.

 

היום אתה מכהן כיו"ר האגודה למען החייל- איך אתה רואה את תפקידך זה והאם יש לך תרומה ייחודית בנושא זה.

עצם זה שאני בא מהצבא ,שהייתי בצבא במשך שנים רבות, הייתי חייל,   הייתי מפקד, יש לי חוסן. אני בא משטח מאד מוכר.  אני יודע מה הצרכים של החיילים ואני יודע מה הצרכים של  היחידות.  יש לי את הכלים להתמודד עם האתגרים שאנחנו צריכים להציב לעצמנו. התפקיד הוא מאד אתגרי,

הוא חובק עולם. אני עוסק באיסוף תרומות לחיילים ואני עושה זאת בשמחה. אני חושב שאנחנו עושים פה מפעלים יפים החל מבניה, מלגות,דרך חיילים בודדים ועוד.

 

מהי הייתה פסגת הקריירה שלך ?  נקודת השיא מבחינתך ?

 אין לי נקודת שיא אחת שאני יכול להצביע עליה. לאורך כל הקריירה                               

 שלי היו לי נקודות שיא ורגעים של סיפוק, בין אם במהלך השירות הצבאי או    

 בעשייה הפוליטית או החינוכית.כל חיי הם למעשה עשייה גדולה.     

 

צבא   לעומת  אזרחות. איך עשית את המעבר הזה- בקלות? או שלא.

מעבר מהצבא לאזרחות הוא אף פעם לא קל. הבעיה היא לא להחליף מדי צה"ל לבגדים אזרחיים. המעבר היה קשה כי כביכול הצבא הנו "חממה" שמגוננת עליך, מהווה מחסה עבורך. הגעתי להחלטה ובצעתי אותה. את ההחלטה קיבלתי לבד. בסופו של דבר כל אחד יוצא טיפה מ אוכזב משירותו הצבאי, חוץ מהרמטכ"ל, מפני שכולם רוצים להיות רמטכ"ל ולהתקדם.

 

היה לך ניסיון מסוים בפוליטיקה- נכווית ? יש מצב שתחזור לפוליטיקה ?

אכן היה לי ניסיון מסוים בפוליטיקה, הייתי חבר במפלגת "הדרך השלישית". אני לא מרגיש שיש   לי צורך לחזור לפוליטיקה מכיוון שהתפקידים בהם כיהנתי והתפקיד בו אני מכהן כיום הוא תפקיד משמעותי שבו יש לי את היכולת לתרום כמה שיותר ובצורה הטובה ביותר.

 

 

 מדינת ישראל  כיום- איך אתה רואה את מצבה? אתה אופטימי ?

לגבי מצבה של  מדינת ישראל כיום , אני אופטימי, אבל חשוב להדגיש אופטימי בצורה  זהירה.  אני בטוח שלא יהיה שלום, והמצב עם הפלשתינאים הוא לא מצב בעל פתרון. המצב הינו ויהיה גם בעתיד מצב של "סטטוס קוו", כלומר הם יורים עלינו ואנחנו יורים עליהם. כך זה יישאר.

 

כוח הלחימה, הנחישות והמנהיגות שהפגנת בשירותך הצבאי- מאיפה זה בא ?   מהבית ? מהחינוך שקיבלת ?

לא פעם תהיתי מהיכן אני שואב את הכוחות האלה. אני חושב שאת כח הלחימה, הנחישות שאבתי ברובם מהבית, מהערכים שהקנו לי הורי,מהחינוך שקיבלתי.

 

הסיטואציה שבה מצאת את עצמך על ספסל הנאשמים בפרשת נמרודי- איך אתה חי עם זה היום ? אתה נוטר טינה למישהו ?

המצב שנוצר בו מצאתי את עצמי על ספסל הנאשמים הוא מצב מטופש.

אלה אנשים קטנים, לדוגמא אותה תובעת פרקליטות שהגישה נגדי את כתב האישום "מדינת ישראל כנגד אביגדור קהלני", אלה אנשים שאינם משקפים א6ת הציבור.  לא העם הוא זה שרצה לתבוע. אותה תקופה קשה של כשנתיים וחצי שעברנו אני ומשפחתי השאירה בנו צלקת וזו היתה בהחלט תקופה כואבת. במאבק שלי, בכך שנלחמתי מבלי להרפות, הוכחתי ולימדתי את מערכת המשפט בארץ את כח האמת וניצחתי. ניצחתי את אלה שסילפו והאשימו לשוא. חזרתי מקרב קשה על כבודי, וניצחתי בו. אני לא נוטר טינה או שונא את המדינה ,כי לא בעם האשם והעם הוא המדינה. בנוסף , לא טוב להסתובב עם שנאה או טינה על הלב, זה משפיע על תפקודך.

 

מלחמת לבנון השנייה- איך אתה רואה את המלחמה ותוצאותיה.

מלחמת לבנון השנייה, - אני מצטער שעלי להשתמש בביטוי כואב -  היא בעצם "מתנה מאלוהים", זוהי סטירת לחי שאלוהים נתן לנו על מנת לעורר אותנו. באותה תקופה כל המדינה, השלטון, הצבא, הבכירים למיניהם, כולם תיפקדו באופן רופף ולא ראוי . מדי פעם  אלוהים נותן לעם שלו את סטירת הלחי הזו כדי לעורר אותו ולנער אותו.

 

איך  מפסיקים את  ירי הקסאמים על שדרות ? מה   ניתן או צריך לעשות?

אני לא מאלה שחושבים כי צריך  למהר  ולהיכנס לעזה, לפעולה רחבה. מי שחושב ואומר ככה, הוא בטח כזה שמסתכל מהצד וקל לו לדבר, הוא בטח לא חייל שצריך לבצע את אותן פקודות ובטח לא אחד מהמפקדים או גורם אחר שקשור לכך. אני חושב שהמדינה צריכה לפעול ביתר קשיחות עם תושבי עזה, כלומר יותר לנתק חשמל, מים ,דלק וגז ולהמעיט בכל  מה  שמעבירים להם.

 

אתה מחנך בעברך ובאישיותך. איך נראה לך מצב החינוך בארץ ומה   צריך לעשות ?                                                                    

 החינוך בארץ מתבסס בעיקר על הקניית  ידע. במסגרת ביקורי בבתי הספר השונים אני מנהל שיחות עם מנהלי בתי הספר והם מתפארים ומתגאים בהישגי התלמידים, ציוני הבגרות ועוד. אני חושב  ותוהה איזה סוג של  אזרחים הם אותם תלמידים, איזה ערכים הוקנו להם ביה"ס ,אם בכלל. משרד החינוך ואנשיו, סבורים כי בעיית החינוך בבתי הספר היא הכסף, הם דורשים כל הזמן כסף, כסף, כסף וזו בעצם לא הבעיה, זו שטות. צריך להציב בפני המורים אתגרי הוראה אחרים , לא רק העברת מידע וידע לצורך בחינות הבגרות. צריך  גם לחנך ולהקנות ערכים.

 

כבר מספר שנים אתה מוליך את פרויקט "בעקבות לוחמים"- איך נולד הרעיון? איך זה התגלגל? 

הפרויקט כבר מתנהל שנים אחדות בבתי הספר ברחבי הארץ. בעצם אנחנו לוקחים את הנוער  למקומות בהם לוחמים לחמו   ונהרגו על מנת לגרום להם לחוש יותר מקרוב מה קרה שם, לגרום להם להרגיש ולהבין שגם להם יש אחריות  כלפי המדינה, כלפי אותם חיילים שחרפו נפשם למענם, כלפי עצמם ובכלל. מכאן גם נולד הרעיון, חיפשתי דרכים שבהם אוכל ליישם את הרעיון ולהעביר את אותם ערכי אהבת המולדת והארץ,אותם ערכים ותחושות  שחשו אותם חיילים שנלחמו באותם מקומות למען  המדינה והאזרחים בה.

 

 השנה הפרויקט לא יצא לפועל בגלל שביתת ארגון המורים- היה לך  בעניין ויכוח עם רן ארז.

השנה ,לצערי, הצלחנו להוציא רק 17,000 תלמידים מתוך 45,0000 שאמורים לצאת לסיור  "בעקבות לוחמים". בשיחתי עם רן ארז, יו"ר ארגון המורים העל יסודיים, ביקשתי שיאפשר לתלמידים לצאת לסיור האמור, שיעודדו את התלמידים לצאת כי זה הוא יום ערכי שאין לא תחליף,  שהוא ערוך ומתוכנן מראש  ואי אפשר לדחותו. הסיורים שולמו מאלף עד תו ע"י משרד הביטחון, כלומר הדבר אינו פוגע בשביתת המורים. לא ביקשתי שהמורים שיפסיקו לשבות.  היינו משיגים הורים מלווים שיצאו במקום אותם מורים לסיור, אך רן ארז בעקשנותו לא ויתר.

 

 ד"ר אלון ליאל בעבר מנכ"ל משרד החוץ הגדיר את סיורי  התלמידים ברמת הגולן כ"פרובוקציה וטעות מדינית"- מהי תגובתך.

ד"ר אלון ליאל ,בעבר מנכ"ל משרד החוץ, הגדיר את אותם סיורים כך, מתוך העמדתו הפוליטית בה  הוא מחזיק. הוא בעצם רצה להיכנס איתי לעימות פוליטי ואני עניתי לו באופן שהתבקש  והסברתי לו כי אנחנו לא עולים ויורים על הסורים, לא מגדפים אותם, לא עושים להם "נה באוזן", סה"כ מראים לתלמידים את שדות הקרב בהם לחמו חיילינו ברמת הגולן. אם יש לו מה לומר לי והוא רוצה להתעמת פוליטית שיבוא אלי.

 

 

 מה אתה חושב על הנוער בישראל היום ?

אני חושב שיש לנו נוער טוב, בעל ידע.  מבחינת ידע, השכלה, שנינות, הנוער  של היום טוב יותר  מהנוער של פעם. ובכל זאת הנוער של היום שקוע יותר מדי בעצמו, הוא אנוכי, פחות מתחשב בזולת, ומתרכז יותר בניהול שיחות ממוחשבות ע"י טכנולוגיה מפותחת ולא מנהל אינטראקציה אישית, שיחות פנים אל פנים, פחות מדבר ופחות מקשיב, פחות מקיים ערבי פנאי ופעילויות פנאי מחוץ לתחום ה טכנולוגי, פחות חברתי.  זה מצב מסוכן שבעתיד עלול להחמיר ולהרע לחברה ועלינו לעצור זאת מבעוד מועד.

 

 איך אתה רואה את מדינת ישראל בעוד 10-20 שנה ? יש לך צפי של המדינה בעתיד ?

אין לי צפי לעתיד, אין לי תמונה כיצד המדינה תראה בעוד עשר עשרים שנה, אני רק יכול לומר לך איך הייתי רוצה לראות את המדינה שלנו. הייתי רוצה לראות את החברה מחוזקת יותר, מלוכדת, מתחשבת בזולת ופחות אנוכית, מדינה משגשגת מבחינה כלכלית, מדינה מפותחת עם נוער איכפתי  שיצמיח מתוכו מנהיגות  למופת.  

.
.
.
לראש הדף